#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"<ol>
<li>סעיף א' כמה דמים מטמאין מהתורה, ומה הדין במימי תלתן ומימי בשר (ר""ן בשבועת יט: בשם הרמב""ן-רא""ש ור""ן ברמב""ם)</li>
<li>מה הדין בלבן (כולם-תרומת הדשן סימן רמ""ו ע""פ סמ""ק והלכות נדה) ומ""ט, והיכי איירי (לתרומת הדשן מה הדין הרגשה עם מראה לבן עב וסמיך)</li><li>&nbsp;לבן שאינו לבן לגמרי אלא מראה בגד לבן שנפל עליו אבק והוכה לבנויניתו, ממה יש לחשוש, ולמה באמת לא חוששים.</li><li>&nbsp;)מהו ירוק 2 בטור1הגהות מימוני מובא בש""כ 2 בשו""ע 1 ברמ""א, ומה הדין בהא (הנ""ל וב""ח בשם מהר""מ מינ""ץ) והיכי איירי.&nbsp;ומנלן בצבע הראשון של הטור (ב""י בדעת הרא""ש&nbsp;</li>
<li>לשיטות שיש להחמיר בירוק מה דין אי רואה תמיד ירוק</li>
<li>מראה ירוק ולבן לח שבא לפני מורה הוראה מה יעשה(ב""ח-ש""כ וט""ז)ומדוע(ב""ח-ש""כ וט""ז)</li>
<li>מה הדין בשאר דמים (ב""י ושו""ע-ב""ח) ומדוע, והאם הוה תקנה חכמים (ב""י וש""כ)</li>
<li>מה הדין אשה שהתרחצה כ2או3 שעות ואח""כ ראתה צבע... ומהו הצבע (ב""ח-ט""ז)</li>
</ol>"	"<ol>
<li>5(אדום, שחור, כקרן כרכום, כמימי אדמה, כמזוג) הר""ו בשבעות פסק בשם הרמב""ן כת""ק דהוא ספק הרא""ש והר""ן ברב""ם פסקו כב""ה דטהור</li>
<li>כולם טהור אפ' עב וסמיך, התרומת הדשן מביא מהסמ""ק והלכות נדה שכתבו שבזמננו (שנתמעטו הלבבות, או שלא בקאים בדמים )כל הדמים טמאים ודן האם כונתם אף ללבן, ונוקט דכשיש ממשות וסמיך יש להחמיר מפני הטועים, אבל אי כמו צבע בעלמא מותר.&nbsp;</li>
<li>אין לחשוש בו משום מראה שחור, כיון שהגון שחור הזה לא בא משחור שנהפך מאדום אלא הוא נראה שחור מעיקרו</li>
<li>הטור-ירוק ככרתי וצהוב כזהב, השו""ע-שעוה וזהב וכ""ש ירוק ככרתי וכעשבים, רמ""א-בול""א בלע""ז, הגהות מימוני הביאו הב""ח-חלמון ביצה.&nbsp; לתרומת הדשן אי עב וסמיך אסור מהר""מ מינ""ץ אסור(ולא פ' אי בעינן עב וסמיך הביאו הב""ח) וכתב ב""ח דאף לתרומת הדשן בירוק ככרתי מודה וטעמו דסתמא דירוק הוא כזהב או כחלמון או כשעוה אבל ככרתי הוא לא סתמא דירוק ובהא אפ' עקביא בן מהלל מודה דטהור, וביאר הב""י דמהאי טעמא הרא""ש כתב רק על ירוק כזהב דבככרתי פשוט שטהור דאין בו ממשות אדום&nbsp;</li>
<li>כתב הב""ח אין להחמיר דא""כ היא מתקלקלת על בעלה כמו שכתב ברואה מחמת תשמיש</li>
<li>ב""ח-ימתין עד שיתיבש דאולי הקצוות יהפכו לאדום. ש""כ וט""ז-לא צריך להמתין. לש""כ דאחזוקי רעותא לא מחזקינן כדאיתא בחולין נו: לט""ז- דאין לכחם אלא מה שעיניו ראות ואין סברא לחלק בין העבר לעתיד, ועוד דרבי ראה כשהיה לח ומלשון הגמ' משמע שהתכון לפסוק הוראה (דכתוב ""ראה דם בלילה"") וא""א לומר שהתכון רק להחמיר דרש""י ביאר דזהו רבי לשיטתו דבודקים לאור הנר.</li>
<li>ב""י ושו""ע טמא דמימי תלתן ובשר צלי נוטים לאדמומיות ב""ח טהור, וכונת הטור דאפ' הירוק והלבן טהורים וכ""ש שאר דמים</li>
<li>לבן ב""ח-טמאה מספק דדרך דם להתלבן במרחץ ט""ז-טהורה כיון שלא נמצא בתלמוד והוה חומרא יתירא והמחמיר יחימרלעצמו ואל יורה לאחרים</li>
</ol>"	סימן קפח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סעיף ב' אשה שאמרה כזה ראיתי ואבדתיו מה הדין, (שו""ע) ומנלן,(ב""י בשם הרשב""א)<br>&nbsp;חכם פלוני טיהר לי מה הדין, באופן שהכחם מסופק ובאופן שאין כחם(שו""ע, וש""כ) ומדוע אינה נאמנת,(ב""י וב""ח) ומה הדין אשה המסופקת האם יכולה לסמוך על חברתה(ש""כ)<br>למה רש""י מבאר הציור עם חברה שאמרה לחברה (ב""ח)<br>האם יכול לראות דמי אשתו (ש""כ)"	"נאמנת, לא חוששים במשקרת דהתורה האמינה אותה ""וספרה לה"" לעצמה, ולא חוששים שטועה ודמיונות<br>אם זה נראה דם מסופק או טמא לא נאמנת שו""ע , אם לא נראה מסופק נאמנת ש""כ(נפק""מ בעיור צבעים), לא<br>דאי שאלה בעצמה למה שאלה את זה החכם<br>ש""כ בשם תוס' כן"	סימן קפח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"<ol>
<li>מה הדין הכניסה שפורפרת והוציאה דם, ומדוע (רש""י ורמב""ם מובא בב""י) (רמז בבשרה הפסק, דרך)</li>
<li>מה הדין ראתה דם בחתיכה מבוקעת בענין שהדם נוגע בבשרה ומדוע (טור)</li>
<li>אשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית החיצון ונוזל דם מה הדין והטעם שכתוב בטור,&nbsp; (רשות והאם מסתדר עם רש""י ואי לא מה זה שונה מהגמ' ומה הדין לפי רש""י (ב""ח)&nbsp; &nbsp;)</li>
<li>פרט מה הדין באופנים הבאים- האם היה לה ווסת ובאיזה זמן בא (ב""ח וט""ז)</li>
<li>מה הדין כשלא עשתה בדיקה (ב""י וב""ח ב""ח ברמ""א וש""כ ברמ""א)</li>
<li>מה הדין אי יצא דם ללא חתיכות ואי יצא עם חתיכות ומדוע (ב""י וב""ח&nbsp; ופרט הוכחה של הב""ח ושל הרמ""א בד""מ) ומה הדין אי יצא חתיכות ללא דם(ש""כ)</li>
<li>האם הקושיות שהקשה הרא""ש קשות על תוס' ומה הדין לפי""ז (ב""ח)</li><li>איך למד הט""ז (בענין תליה במכה במקור ובענין זמן וסתה ובדיקה לפני שעת הנפילה)</li>
</ol>"	"<ol>
<li>טהורה לרש""י דדרשינן בבשרה שלא יהא הפסק לרמב""ם דרשינן בבשרה כדרך שנשים ראות ואין דרך אשה לראות בשפורפרת</li>
<li>טור-טהורה דאין דרך אשה לראות כך. רש""י לר""א יוצא דטמאה לרבנן טהורה דביאר הגמ' דהמחלוקת בין ר""א לכחמים הוא בחתיכה דפליי פלויי דלר""א אין הפסק וטמאה ולחכמים לא הוי דם נדה אלא דם חתיכה. הרא""ש דחה את פ' רש""י והביא פ' בשם ר""ש מקוצי שהמחלוקת בין ר""א לחכמים האם המיעוט בבשרה ולא בשפורפרת וחתיכה ממעט הפסק או ממעט אי ראתה לא כדרכה, ובדין מסכים לרש""י רק חולק בפרוש</li>
<li>מותרת כיון שאין דרך אשה להיות רואה בכך, וביאר הב""ח דלרש""י צריך להיות ספק דאולי יש בחתיכה דם נדה, ושונה מהגמ' שלרבנן מטהרים שאין זה דם חתיכה, או משום שנוזל זמן מרובה ויש טפי חשש לדם נדה או משום שהיא חתיכה מהמקור וע""ז רבנן לא אמרו את דינם ואמרו רק על מפלת אלא שיש להקשות ע""ז דא""כ יהיה ודאי טמא</li>
<li>הב""ח מעמיד שיש לה וסת ובא רחוק מוסתה, אבל אי לא כך טמאה הב""י כתב שבשעה שנעקר לא היה דם אלא בחתיכה ולא נראה שהיה לה וסת ונראה דתיהיה טהורה.</li>
<li>הב""ח כותב דאירי שידוע לה שלא היה דם בשעה שנעקר שעשתה בדיקה אבל אי לא עשתה בדיקה טמאה, וכן נראה מהב""י שמביא את הצד שנוזל דם לבד מביא ר' ירוחם וכותב כיון שבשעה שנעקר לא היה דם אלא בחתיה טהורה, אבל מלשון הרמ""א נראה דלא צריך בדיקה דכתב טהורה דתלינן הדם בחתיכה זו הואיל וידעינן ודאי שנעקר מקורה ומחמת מכה היא. אבל הש""ח למד ברמ""א דמצריך בדיקה.</li>
<li>אי יוצא דם ללא חתיכות לב""י טמאה דלא תלינן מכה במקור לב""ח טהורה דתלינן מכה אף במקור דכך גרס הרא""ש פרק התינוקת והרי""ף ב: בשבועת אי יוצא עם חתיכה לכו""ע טהורה. אבל אי ראתה חתיכות לבד כתב בש""כ דלכו""ע טהורה</li>
<li>לא כיון דפליגי אי ראתה דרך חתיכה כעין שפורפרת אי הוה כדרך אבל בפליי פלויי כו""ע מודו דטמא ואין ראיה לרא""ש ולר""ש מקוצי לכן הב""ח לא פסק כמוהם</li><li>הסכים עם הרמ""א שתולין במכה אבל חלק עליו מטעם אחר דא""כ לא היה צריך לומר שאין דרכה לראות, וכתב שאפ' בשעת וסתה מותר, וכתב שאין חילוק אי בדקה קודם שעת נפילה או אחר שעת נפילה וטעמא כיון שהמקור עצמו מוליך הדם עמו ואין זה דרך ראיה וראיתה משונה</li><li><br></li>
</ol>"	סימן קפח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סיכום פת""ש סעיף א'&nbsp;<br>כתם שבלילה נדמה למראה טמא וביום שהוא יבש נראה למראה טהור, מה הדין (תשובת גבעת שאול) אי אחר שראהו ביום ראהו עוד פעם אחר שעה ורואה שנשתנה ממראיתו הראשונה, מה הדין (לבושי שרד) ומה הדין אי בלילה היה לו מראה טמא ודאי ואח""כ ביום יש לו מראה טהור (ס""ט)<br>מה הדין דם הנוטה לצבע ברוין שהוא כעין קליפת ערמונים והוא כמו משקה הקאו""י (קפה) (ס""ט) ולא הביא הפתחי תשובה חולק על הס""ט.<br><br>אשת חבר שמצאה בעד הבדיקה כעין מראה אדמדם, ושאלה לכחם וטיהר, האם מותר לבעלה להחמיר על עצמו, דלא גרע מבהמה שהורה בה חכם, או דלמא לאו כל כמינה להפקיע שעבודו לאשתו, מה השיב ע""ז החת""ס, ומדוע.<br>ומה הדין אי בשעת נישואין לא היה מתנהג בפרישות (אבל אמרו עליו רגיל הוא זה שעתיד להיות פרוש וחסיד) ומה הדין אי צווחת ע""ז<br><br>אם ראה המורה את העד כשהיה לח והיה לו מראה טהור, ואח""כ כשנתייבש נמצא מראה טמא, מה הדין ומדוע (פרט תשובת ח""צ והסכים לדבריו הח""ד ונראה דאף הס""ט הסכים עמו, שבות יעקב שאילת יעב""ץ)"	"טהורה, טמאה, טמאה.<br>טהור<br><br>מותר כיון שכן דרכן של פרושים.<br>מותר כיון דאמרו עליו רגיל הוא להיות פרוש וחסיד, לא שומעים לה דאומרים בתחילה היא רצתה שיהיה פרוש ורק עכשיו לא רוצה והוא לא השתעבד לה בשביל זה.<br>תשובת ח""צ האשה טהורה דאזלינן תמיד בתר שעת יציאתו מהגוף וכן אמר הח""ד ואילו הס""ט אמר שראיתו של השבות יעקב לא מוכרחת, שבות יעקוב אסר וכן החמיר השאילות יעב""ץ."	סימן קפח		
